לצאת בנוחות מאזור הנוחות
ומה אם נראה את עצמנו מלאי אור?
עם כל הפאקים, השריטות, ההתנהלות המגושמת,
עם חוסר המושלמות שבבחירות שלנו,
עם חוסר הדיוק וחוסר הבהירות.
ומה אם נראה את עצמנו נפלאים בדיוק כמו שאנחנו?
עם התכונות הייחודיות שלנו,
עם הטוויסט הפרטי שלנו,
עם הגוון הנדיר שאנחנו מביאים לעולם,
יצורים אנושיים וחד פעמיים שכמותנו.
אז מה יקרה? מה יתאפשר לנו?
עולם קשוח. מלא ציניות וביקורתיות. מציב לנו סטנדרטים חיצוניים לגבי "איך צריך לחיות". ואנחנו? מאוד רוצים להצליח (אני יודעת שלי זה מאוד חשוב) אז מיד זה משפיע על הציפיות שלנו מעצמנו בכל מיני תחומים בחיים.
נראה שכולנו בנויים ככה – אימצנו רעיונות לגבי המושג הצלחה ואנחנו מוכנים להשקיע את מיטב הזמן והאנרגיה שלנו במה שאנחנו מאמינים שיסדר לנו הישגים נאים להתהדר בהם, ובוודאי גם יעשה אותנו מאושרים.
עכשיו, מה? בכל פעם כשאנחנו פוגשים את הפער בין הציפיות האלה מעצמנו לבין מציאות חיינו, זה יוצר אוטומטית, כמעט בלי שנרגיש, מערבולת של שיפוט עצמי ותחושת חוסר ערך. כאילו שמשהו דפוק אצלנו אם אנחנו לא מצליחים לעמוד באיזה סטנדרט חיצוני שנזרע בתודעה שלנו לגבי הצלחה.
סליחה, מה קורה פה?
איך עוד לא הצלחת לעשות מלא כסף מהכישרונות שלך, במהירות ובקלות, בעידן שבו יש אינטרנט והכל אפשרי? ושלא נדבר על האידאל של היופי, שאת לא עומדת בו. מה זאת אומרת בלתי אפשרי?? אז מה אם אפילו בפרסומות תמונות הדוגמנים עוברות ריטוש לפני שייצאו לאור המבקרים. כן, הדימויים האלו לגבי הצלחה מגיעים אלינו מהמדיה ולמעשה משווקים אלינו באריזת צלופן מפתה ויושבים לנו בראש – עוד מהילדות.
הקטע הוא שכאשר אנחנו רודפים אחרי מטרות שלא מתאימות לטבע האמיתי שלנו ובוחרים לפעול בדרך שלא באמת מתאימה ונכונה לנו, אנחנו כל הזמן נשארים בתחושת פער. ואז מתחילות מחשבות: אולי משהו לא בסדר אתי?; למה אני לא מצליח/ה לעמוד בציפיות?
במקצוע שלי אני נתקלת בזה לעתים קרובות. לא משנה אם אדם הוא שכיר או עצמאי –לאנשים קשה להישאר רגועים ונטולי חרדה בכל מה שקשור לציפיות שלהם מעצמם בתחום הקריירה, ובתחומי חיים נוספים. וכך יוצא שאנשים מסתובבים עם תחושות קשות של כאב ובושה עד כדי רצון למרר בבכי לתוך הכרית בלי שאף אחד ישמע.
זה נכון שאנחנו חיים בעידן שיש בו גם קולות נוספים. כאלה שמדברים על אהבה עצמית, נוכחות ערה וחמלה, אבל איכשהו כל הטוב הניו אייג'י הזה, לא נותן משקל נגד מספיק כבד למיגור התופעה. שוב ושוב במפגש עם הפער במציאות, מזדחל לתודעה שלנו קול מחליש שמרחיק אותנו מעצמנו, מבלבל אותנו ומערער את הביטחון העצמי.
בתנאים שכאלה – האם אושר בכלל אפשרי?
תראו את הפרדוקס זועק: אנחנו רוצים למצות את הפוטנציאל האישי שלנו ולהביא לידי ביטוי את המיוחדות שניחנו בה, אבל נופלים שוב ושוב בפח כשאנחנו נוהים אחר דרכים הזרות לנפשנו. ברקע קולות שקוראים לנו "לצאת מאזור הנוחות". רעיון שהוא מבורך בעיקרו, מי כמוני מעודדת את לקוחותיי להתאמץ ולצאת קצת מהרגיל שלהם כדי לפרוץ דרך ולהגיע לתוצאות חדשות.
אבל יש גם צד שני לעניין. דווקא בתוך תהליכים ארוכים (ולעתים כואבים) של צמיחה והתפתחות אישית, מומלץ בחום לשמור לאזור הנוחות שלנו קצת חסד נעורים ולבדוק כיצד אפשר לרתום אותו לטובתנו.
אזור הנוחות הוא לא רק נטל
בהיבט החיובי שלו אזור הנוחות מגלם את המקום הטבעי והאותנטי שלנו. מקום שבו אנחנו פשוט מי שאנחנו. בלי איפור ויחצנות. וכשאנחנו יוצאים לעולם מהמקום האישי הזה, שאני קוראת לו עצמיוּת, אנחנו פשוט יותר טובים, זורמים בעשייה שלנו ונהנים. ומה שהכי גדול – הכול יוצא מאתנו באופן טבעי. בלי המאמץ המיותר שנובע מניכור עצמי.
ולמה אני מוצאת לנכון לדייק את העניין הזה?
כי אני מאמינה שהאושר שכולנו כל כך חושקים בו קשור באופן שבו אנחנו מגדירים הצלחה.
הפילוסוף האמריקני, אמרסון, הגדיר את היכולת להיות עצמך בעולם שכל הזמן מנסה לגרום לך להיות משהו אחר – כהישג הגדול ביותר.
To be yourself in a world that is constantly trying to make you something else is the greatest accomplishment. ~ Ralph Waldo Emerson
אריסטו דיבר על כך ש"אושר זה לחיות לפי הטבע האמיתי שלך". רעיון שהוא מאתגר בתרבות שמקדשת את ההצלחה לפי סטנדרטים חיצוניים שגורמים לנו לרדוף אחרי יעדים מנוכרים לטבע שלנו.
אני סבורה שברגע שנדע להכיר בערך, בייחודיות ובחד-פעמיות שלנו ונרשה לעצמנו לפעול בעולם מתוך חיבור למקום הזה – כך נחווה הגשמה מלאה ורווחה פנימית עמוקה. כזאת שלא עסוקה רק בסיפוק צרכי האגו, אלא נובעת מהבחירה לעשות מה שאנחנו באמת אוהבים והוא בעל משמעות עבורנו.
וככה – במקום לעבוד על החולשות שלנו, נתמקד בחוזקות וביכולות הטבעיות שלנו, וניתן למישהו אחר לעשות מה שיש לו בו יתרון יחסי. ממש כפי שזרע של פרח הנורית גדל להיות נורית – לא חמנייה. כך גם האדם יכול להפסיק לנסות להיות משהו אחר – ופשוט לגדול להיות הפרח הייחודי שהוא.
"לצאת בנוחות מאזור הנוחות", זה להסכים להקשיב למה שנכון לנו ומתאים לנו. ובכל פעם כשאנחנו מרגישים שאנחנו פועלים בדרך שמכניסה אותנו למתח ולחץ מיותרים, להחליט באופן מודע להתמסר לדרך שהיא יותר מותאמת לנו ולטווח ההכלה הרגשי שלנו באותו רגע. חיבור שכזה לעצמיות מאפשר אי של שקט ורוגע. תחושה נעימה לחזור הביתה לעצמנו. להיות נאמנים לנפשנו.
אז מה אתם אומרים – איך זה ישפיע על חייכם אם תאמינו שאושר זה לחיות לפי הטבע שלכם?
