אני גיבור-על!
יש לי ויכוח קבוע עם הבת שלי.
הוא ניצת תמיד באותה שורה כשהיא שרה בקולי קולות:
“אני גיבור-על, גיבור-על, גיבור-על, גיבור-על…
יש לי כוחות מיוחדים, אבל אין לי שום פחדים”.
עלמה, משהו בשיר הזה לא הגיוני – אני קוטעת אותה.
הרי לכולם יש פחדים, גיבור הוא מי שמצליח להתגבר עליהם.
לא נכון אמא, את לא צודקת. ככה זה בשיר,
היא מתעקשת אתי כל פעם מחדש, בת הארבע וחצי שלי.
זה נשמע לה כל כך הגיוני.
וכשאני חושבת על זה עוד דקה, זה בעצם לא מפתיע אותי.
גם אצלנו המבוגרים זה די מושרש.
מי שמאמין לא מפחד, נכון?!
גם אנחנו שוגים לפעמים באשליה שיש כאלה שלא מפחדים.
אבל אם נחשוב על זה רגע ברצינות,
נראה לי שהדבר האמיתי שמבחין בין אנשים,
זה הדבר שהם בוחרים לעשות עם הפחדים שלהם.
האם הם מוותרים? האם הם ממתינים?
האם הם מניעים עצמם ויוצרים את מה שהם רוצים?
זאת בחירה שמתרחשת יותר מפעם אחת.
היא חוזרת שוב ושוב תוך כדי הניווט בנתיבי החיים,
בכל נקודת בחירה מופיעים שדונים מפחידים,
ובכל פעם יש אפשרות לבחור מחדש
ולהיזכר בסיבה לכל הדברים.