בלוג

שו הדא קחותם?!

שו הדא קחותם?!

צריך ללמוד להתבונן על הדברים בקָחוּתם, אומרת לי גילה, מדריכת יוגה בכירה רגע לפני שהסֶשֵן שלנו מתחיל.

קָחוּתם? הגבתי באופן לא מדיטטיבי במיוחד. שוּ הדא קָחוּתם?

קָחוּתם, היא חוזרת בנינוחות, פשוט ככה. כמו שהם. כָּכוּתָם.

ויש לה גם הסבר למחיית השפה העברית: להתבונן על המציאות בלי לשפוט אותה, בלי להתווכח אתה או להזדהות אתה. פשוט לנכוח בה.

יעני שנטי? פשוט להסתכל?

כן, הרי מתי דברים הופכים לבעיה? כשאנחנו מתחילים לריב אתם. אבל דמייני שאת רק מתבוננת במה שקרה ונותנת לו לחלוף. הרי תוכלי ליהנות מהרגע. הבעיה האמיתית היא בהתקשקשות שלנו מול מה שקרה.

זה אפשרי בכלל?

זאת מיומנות נרכשת להתבונן במציאות בצורה מאוד נקייה. הסוד של גילה הוא להתחבר לנשימה. לעצום עיניים ולשים לב לנשימה כפי שהיא, בלי לנסות לשנות אותה. ככל שמאמנים את השריר הזה, זה מתאפשר יותר.

המדיטציה עצמה נמשכה איזה עשר דקות, שהרגישו לי יותר כמו שלושים. ניסיתי ממש להתרכז בנשימות, אבל המחשבות, (אלוהים ישמור כמה סידורים יש לי לעשות), כמה מחשבות החליטו לבוא לבקר דווקא עכשיו. רעש! כמה רעש. רגע, שקט. נשימות. לא לזוז. מה הבעיה אתך? אני מנסה לא לנזוף בעצמי: אמרנו רק נשימות!

אחרי עשר דקות אני פוקחת עיניים. אלוהים אדירים כמה אנרגיה מיותרת זרמה בתוכי בעשר דקות היחידות השבוע שבהן אשכרה הצטוויתי להרפות. כל כך הרבה משאבי נפש כדי להשפיע על המציאות.

יצאתי מהמדיטציה עם מחשבות חדשות. נדמה לי שהבנתי משהו חשוב. צריך הרבה תרגול כדי ללמוד להניח את האגו בצד ואשכרה להסתכל למציאות בלבן שבעיניים ולקבל אותה כמו שהיא, ללא ביקורת. בכָּכוּתָה.

זה מתחבר לי. אני פוגשת מדי יום אנשים נהדרים שנלחמים ברעשים שיש להם בראש. הם בטוחים שאם יפסיקו להילחם, הם יפסידו משהו. רק שתמיד מסתבר שדווקא היכולת להרפות מאפשרת לדברים שאנחנו רוצים להתרחש.

השבוע הייתי במתח לקראת פגישה שהיה לי מאוד חשוב להצליח בה. שמתי לב שאני נאחזת מדי ברצון הזה וזה בטח לא משרת אותי. אז ישבתי עם עצמי לשיחה ואמרתי לי: ותרי על ההצלחה, שחררי את הרצון שיאהבו ויעריכו אותך, ותאפשרי למה שיקרה לבוא באופן טבעי.

מדהים איך שזה עובד, כל פעם מחדש. דווקא כשהרפיתי מהאחיזה הייתי פנויה להתנהג בצורה ראויה להערכה, להיערך לפגישה כמו שצריך ולנהל אותה בדרך נינוחה ובוטחת. זאת העצמה שיש בהרפיה. בככותה 🙂

דילוג לתוכן