שיעורים מהבטן הרכה
הילדה שהפכה אותי לאמא חגגה השבוע חמש.
לפני שעלמה נולדה, לא הייתי מעולם אמא. כן, אני יודעת שזו נשמעת אמירה דבילית. מה שאני מנסה להגיד הוא שלא ידעתי דבר וחצי דבר על מקצוע ההורות שלקראתו צעדתי בצעדי פילה. וכשאני נזכרת עכשיו בימים ההם שלקראת עלמה, אני זוכרת לצד הציפייה הגדולה גם לא מעט דאגה. מודה, חרדתי לחופש שלי. פחדתי להיות מוגבלת. שלא אוכל לממש את עצמי.
לא ידעתי מה זה אומר להיות אימא. ואף על פי כן, עברו להם החודשים ונהייתי כזו. האיש שלי אומר לי שאני אמא מצוינת, והאמת שגם התוצאות של הניסוי הזה מוכיחות שיש בי משהו. ומה עם מימוש עצמי ? ובכן, הוא מתחיל באימהות שלי עצמה, שהתבררה לי כייעוד לכל דבר, ונמשך היישר לתוך החלטות מקצועיות ואישיות משמעותיות שקיבלתי, ששינו את חיי מקצה אל קצה.
בקרוב, העסק שהפך אותי לעצמאית חוגג יומולדת שלוש.
לפני שהעסק נולד, לא הייתי מעולם עצמאית. פתאום זו נשמעת כמו אמירה פחות דבילית. ובכל זאת, מה שאני מנסה לומר הוא שלא ידעתי מה זה אומר עד שלא הייתי בפנים. כלומר בחוץ. כלומר לבד עם עצמי שעות למול המחשב. מתייסרת בבחירת שם. ביצירת תכנים. בקביעת מחירים. בשיווק שמניב תוצאות. אף פעם לא נתתי את הדעת על המאמץ שבלהשיג לקוחות. אבל מרגע שהעסק נולד ממני, לא ראיתי דרך חזרה.
בפרספקטיבה של זמן, דווקא האימהוּת שלי, זו שחששתי שתגביל את החופש שלי, הייתה המחולל העיקרי של המימוש העצמי. היא לימדה אותי יותר מכל דבר אחר על מי שאני ולמה אני מסוגלת. היא שנתנה לי את הביטחון והידיעה שאם משהו בוער לי בבטן, הוא חייב להיוולד, וכל השאר כבר יסתדר.