סיגל אלוש יעקובי
למודעים שבינינו,
שנים הסתובבתי בתחושה שאני בעלת מודעות עצמית גבוהה. שאני מכירה את יכולותי, חולשותי, הפחדים שלי ואפילו מה המקור להם. בעיני הייתי מתאמנת קשה לפיצוח…מה כבר מאמן חיצוני יוכל להועיל להתמודדות עם תחושות הבילבול, חוסר שביעות הרצון וההחמצה שליוו מישהי מודעת כמוני…ולכאורה, מאוד מצליחה…
לא ידעתי מה שאני לא יודעת. הייתי מודעת…אבל רק למה שאיפשרתי לעצמי להיות מודעת…אני, או השומר שלי- האגו שלי.
בידיה האמונות והמקצועיות (כל כך) של המאמנת שלי, מלאת החמלה, האהבה, במרחב הבטוח שיצרנו ביחד, קילפתי עוד ועוד מקליפות ההגנה. התחלתי להתחבר לחלומות ולתשוקות שלי, הכרתי ואפיינתי דפוסים שמנהלים אותי, אפשרתי להם לעשות את תפקידם המיטיב עבורי, אבל למדתי להרגיע אותם כשהם לא הועילו ליעדים שסימנתי לי. כמה עוצמה יש ביכולת לנהל את מחול השדונים הזה שמתנהל בתוכי. לא תמיד באופן מושלם, אבל מתוך מודעות והתבוננות אמיתית.
למדתי, הפעם מתוך חוויה אישית, ולא מספרי הפסיכולוגיה שהכרתי היטב, שמתחת למודעות שלי, מסתתר עולם לא נודע עצום וקסום שמנהל אותי. באימון, קיבלתי את המפתחות להנהיג אותו. חלילה לא למחוק אותו, יש בו המון חכמה ואהבה עבורי. רק להכיר בו, לתת לו מקום, ולהיות אני הנהגת במסע הזה של חיי.
תודה נורית.